שלום
את הבלוג הזה אני פותח בגלל המקרה האישי שלי.
לפני שנה וחודשים בגיל 51 עברתי התקף לב ואחרי אותו התקף הוגדרתי בלשון הרפואית חולה לב.
חשוב להדגיש לא כל מי שחולה לב עבר התקף לב ולהפך.
בתור בנאדם שאהב את החיים והחיים אהבו אותו אפשר להגיד שחייתי חיים לא הכי בריאים.
לא סבלתי מעודף משקל [86 קילו למטר שבעים ושמונה] אבל בהחלט אכלתי הכל מהכל בלי לחשבן ולחשוב על המחר.
את הטראומה של התקף לב האישי שלי יספר בהמשך, כי זה לא העיקר מה שאני רוצה להעביר בבלוג זה השינוי שעברתי,ולתת ידע לאלו שעוברים את תהליך.
אז אני בן 51 אחרי התקף לב ופתאום כל אורח החיים שלי משתנה צריך להפחית בסוכר, להירשם למכון כושר בשביל לעשות הליכות עם זקנות ב7 בבוקר לפני עבודה, אהבתי נלקחה ממני לפחות באופן חלקי ואני לא מדבר על האישה אלה על בשר ובקשר לאישה היא החליפה תפקיד והפכה להיות השוטרת.
היא זאת ששמרה שאני היכנס לחיים החדשים אלו בהערות עוקצניות ["אל תיגע בטולברון 9 בערב אין לי כוח לקחת אותך לבית חולים"] ודף חוקים שתלתה על המקרר.
היא קוראת לו אפשרות לדרך חיים אבל שלא יהיה ספק אם אני עובר על אחד מהסעיפים שלי אני נענש בדיוק כמו שקורה אם עוברים על חוק.
התחלתי להירשם ולעשות כל מיני דברים כמו מכון כושר , דיאטנית למשך תקופה , שירות שחל , שחיתי פעמים בשבוע, תרופות הרבה תרופות,ופסיכולוג.
עכשיו למה פסיכולוג אני חייב להודות שעד לפני ההתקף לב לא חשבתי על המוות שבעצם שווה לסוף וחייתי חיים חסרי דאגה אבל פתאום,החיים שלי השתנו גליתי ששעון מתקתק ותכף הנשף נגמר.
חזרתי הביתה מבית חולים ופתאום המוות זה הדבר היחידי שחשבתי עליו לא שום דבר רק על המוות.
ברגע שהדבר היחידי שבנאדם חושב עליו זה המוות המחשבה הופכת לאובססיה ואובססיה הופכת לדיכאון.
התחלתי לחקור כל דבר שקשור להתקפי לב מחלות לב וכל דבר שקשור ללב.
אחרי שסיימתי עם המאמרים עברתי לספרים וחצי ממילים לא ידעתי על מה הם מדברים אז קניתי גם מילון רפואי.
ולא היה איכפת לי מעבודה ומשפחה אלה רק לדעת כמה שיותר על הנושא.
כמה שקראתי ולמדת ככה הבנתי שיש סיכוי שאני לא יעבור את גיל 60 .
אומנם הסטטיסטיקה היתה לטובתי אבל זה לא משהו שעודד אותי.
ואז בא הדיכאון הייתי רוח רפאים של עצמי קמתי הלכתי לעבודה חזרתי ישנתי למשך כמעט חודש
השוטרת הבינה שמשהו עובר עלי וכמובן בלי לשאול אותי קבעה לי תור לפסיכולוג.
כמובן שאמרתי שאני לא מבין על מה היא מדברת היא לגמרי טועה בנוגע לזה "אני בסדר גמור" "ברור שאני אתנהג ככה כל בנאדם שקרוב למוות מתנהג כמוני" ועוד כל מיני טיעונים כאלה.
כמובן ששום טיעון לא שיכנע אותה וכך הגעתי לפסיכולוג.
אני חייב שהייתי סך הכל רק בכמה מפגשים אצלו [בניגוד לרוב האנשים] והוא נתן לי כלים להבין את המצב שלי ולטפל בו.
עכשיו על הפגישה עם הפסיכולוג מכוני הכושר התקף הלב האובססיה הדיכאון השחיה הדיאטה דף דרך החייםן ועוד הרבה דברים אחרים אני אספר בהמשך בפרקים נרחבים.
מה שאני רוצה להעביר בבלוג זה התהליך שעברתי ואיך ללמוד מתבונות וטעויות שלי.
כמו כן אני אפתח עמוד מושגים של עולם חולי הלב שבו אני אכלול מושגים כללים,רופאים,תרופות וטיפולים.
וכל זה אני אנסה לעשות בראיית עולם הומרסטית שיחודית לי [כמובן תוך כדי שמירה על הצניעות]
אז אני מקווה שתהנו מבלוג הצנוע שלי.
שלכם
נתן
את הבלוג הזה אני פותח בגלל המקרה האישי שלי.
לפני שנה וחודשים בגיל 51 עברתי התקף לב ואחרי אותו התקף הוגדרתי בלשון הרפואית חולה לב.
חשוב להדגיש לא כל מי שחולה לב עבר התקף לב ולהפך.
בתור בנאדם שאהב את החיים והחיים אהבו אותו אפשר להגיד שחייתי חיים לא הכי בריאים.
לא סבלתי מעודף משקל [86 קילו למטר שבעים ושמונה] אבל בהחלט אכלתי הכל מהכל בלי לחשבן ולחשוב על המחר.
את הטראומה של התקף לב האישי שלי יספר בהמשך, כי זה לא העיקר מה שאני רוצה להעביר בבלוג זה השינוי שעברתי,ולתת ידע לאלו שעוברים את תהליך.
אז אני בן 51 אחרי התקף לב ופתאום כל אורח החיים שלי משתנה צריך להפחית בסוכר, להירשם למכון כושר בשביל לעשות הליכות עם זקנות ב7 בבוקר לפני עבודה, אהבתי נלקחה ממני לפחות באופן חלקי ואני לא מדבר על האישה אלה על בשר ובקשר לאישה היא החליפה תפקיד והפכה להיות השוטרת.
היא זאת ששמרה שאני היכנס לחיים החדשים אלו בהערות עוקצניות ["אל תיגע בטולברון 9 בערב אין לי כוח לקחת אותך לבית חולים"] ודף חוקים שתלתה על המקרר.
היא קוראת לו אפשרות לדרך חיים אבל שלא יהיה ספק אם אני עובר על אחד מהסעיפים שלי אני נענש בדיוק כמו שקורה אם עוברים על חוק.
התחלתי להירשם ולעשות כל מיני דברים כמו מכון כושר , דיאטנית למשך תקופה , שירות שחל , שחיתי פעמים בשבוע, תרופות הרבה תרופות,ופסיכולוג.
עכשיו למה פסיכולוג אני חייב להודות שעד לפני ההתקף לב לא חשבתי על המוות שבעצם שווה לסוף וחייתי חיים חסרי דאגה אבל פתאום,החיים שלי השתנו גליתי ששעון מתקתק ותכף הנשף נגמר.
חזרתי הביתה מבית חולים ופתאום המוות זה הדבר היחידי שחשבתי עליו לא שום דבר רק על המוות.
ברגע שהדבר היחידי שבנאדם חושב עליו זה המוות המחשבה הופכת לאובססיה ואובססיה הופכת לדיכאון.
התחלתי לחקור כל דבר שקשור להתקפי לב מחלות לב וכל דבר שקשור ללב.
אחרי שסיימתי עם המאמרים עברתי לספרים וחצי ממילים לא ידעתי על מה הם מדברים אז קניתי גם מילון רפואי.
ולא היה איכפת לי מעבודה ומשפחה אלה רק לדעת כמה שיותר על הנושא.
כמה שקראתי ולמדת ככה הבנתי שיש סיכוי שאני לא יעבור את גיל 60 .
אומנם הסטטיסטיקה היתה לטובתי אבל זה לא משהו שעודד אותי.
ואז בא הדיכאון הייתי רוח רפאים של עצמי קמתי הלכתי לעבודה חזרתי ישנתי למשך כמעט חודש
השוטרת הבינה שמשהו עובר עלי וכמובן בלי לשאול אותי קבעה לי תור לפסיכולוג.
כמובן שאמרתי שאני לא מבין על מה היא מדברת היא לגמרי טועה בנוגע לזה "אני בסדר גמור" "ברור שאני אתנהג ככה כל בנאדם שקרוב למוות מתנהג כמוני" ועוד כל מיני טיעונים כאלה.
כמובן ששום טיעון לא שיכנע אותה וכך הגעתי לפסיכולוג.
אני חייב שהייתי סך הכל רק בכמה מפגשים אצלו [בניגוד לרוב האנשים] והוא נתן לי כלים להבין את המצב שלי ולטפל בו.
עכשיו על הפגישה עם הפסיכולוג מכוני הכושר התקף הלב האובססיה הדיכאון השחיה הדיאטה דף דרך החייםן ועוד הרבה דברים אחרים אני אספר בהמשך בפרקים נרחבים.
מה שאני רוצה להעביר בבלוג זה התהליך שעברתי ואיך ללמוד מתבונות וטעויות שלי.
כמו כן אני אפתח עמוד מושגים של עולם חולי הלב שבו אני אכלול מושגים כללים,רופאים,תרופות וטיפולים.
וכל זה אני אנסה לעשות בראיית עולם הומרסטית שיחודית לי [כמובן תוך כדי שמירה על הצניעות]
אז אני מקווה שתהנו מבלוג הצנוע שלי.
שלכם
נתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה