מחשבון הריון

לינק נחמד למי שממכם בהריון פשוט מכניסים את התאריך האחרון שהיה לכם ווסת וזה נותן לכם את כל המידע על ההריון שלכם והעובר תהנו

http://www.mamy.co.il/CalculatorTimesWeights.aspx

הכל על בדיקת סקירת מערכות ( FETAL ULTRASOUND )

תא זרע נפגש עם ביצית, שני תאים מיקרוסקופיים. תשעה חודשים לאחר מפגש זה בא לעולם תינוק בעל מיליוני תאים המרכיבים איברים רבים ושונים.

התהליך בו שני התאים הראשוניים הופכים למגוון תאים שונים ומתפקדים המרכיבים את איברי גופינו נקרא התמיינות. אצל העובר המתפתח, השבועות הקריטיים והפגיעים ביותר הן בין השבועות 3-8 להריון גנדניה.

במהלך שבועות אלו נבנים ומתפתחים האיברים החיצוניים והפנימיים שיאפשרו לעובר לצמוח ולהפוך לבן אדם מתפקד. במרבית המקרים תהליך זה מתרחש ללא בעיות, אך כיוון שהטבע מופלא ומתוחכם כל כך קורה לעיתים שמתרחשות תקלות דבר היכול להוביל למומים בעובר המתפתח.

עם התפתחות הטכנולוגיה הומצאו שיטות המאפשרות להביט בדרך לא פולשנית פנימה אל הרחם ואל העובר שבתוכו. הדרך הנפוצה ביותר "להביט" בעובר היא באמצעות מכשיר האולטרא סאונד.

טכניקה זו אינה מזיקה כלל לעובר או לאישה ההרה, שכן מדובר בגלי קול וההחזר שלהם שיוצרים, באמצעות מחשב, תמונה. מתמונה זו ניתן ללמוד רבות על בריאות העובר.

סקירת מערכות בהריון הינה למעשה בדיקת אולטרא סאונד אשר במהלכה סוקרים את מערכות הגוף השונות של העובר ומעריכים את תקינותם ושלמותם.

נשים רבות מבצעות 2 סקירות מערכות בהריון:

סקירה מוקדמת וסקירה מאוחרת

אוכלוסיות בסיכון

אם בעת סקירת מערכות (המוקדמת או המאוחרת) מתגלה ממצא חריג כלשהוא אין זה אומר בהכרח כי יש בעיה.

במרבית המקרים תידרשי להגיע לבדיקה נוספת לאחר מספר שבועות בכדי לראות אם יש שינוי.

כמו כן במקרים מסוימים כמו למשל אם נמצאה חריגות כלשהיא במבנה הלב, יש אפשרות לבצע אולטרא סאונד המתמקד בבדיקת הלב ע"י רופא מומחה (סקירה מוכוונת).

מחלות קשורות

אצל נשים המעשנות, שותות אלכוהול או צורכות סמים במהלך ההריון קיים סיכוי גבוהה יותר להימצאות מומים בעובר. במקרים אלו מומלץ לא לוותר על סקירת המערכות.

מתי עושים את הבדיקה?

את הסקירה המוקדמת מבצעים לרוב בין שבועות 14-17 להריון, כלומר בחודש הרביעי. ביצוע הבדיקה בשלב כה מוקדם מאפשר במידה ונמצאו מומים לערוך בדיקות מקיפות יותר, או לבצע הפסקת הריון.

סקירת מערכות מאוחרת נעשית לרוב בין שבועות 18-22, אומנם העובר הנבדק הוא אותו עובר, אך לעיתים ישנם פגמים שקשה או בלתי ניתן לאתרם בסקירה המוקדמת.

איך להתכונן לבדיקה?

אין צורך בהכנות מיוחדות לקראת בדיקת סקירת מערכות בהריון שכן מדובר בבדיקת אולטראסאונד, שאיננה כואבת.

למרות זאת כדאי לזכור שבמרבית המקרים סקירת המערכות המוקדמת נעשית דרך הנרתיק ולא על פני הבטן כמו הסקירה המאוחרת.

אופן ביצוע הבדיקה

בדיקת סקירות מערכות בהריון מתבצעת באמצעות מתמר אולטרא סאונד. מתמר זה משדר גלי קול לכיוון הרחם וקולט את גלי הקול החוזרים משם. באמצעות מחשב נבנית תמונה של העובר ואיבריו.

ברוב המקרים (אך לא תמיד) הסקירה המוקדמת נעשית דרך הנרתיק, והמאוחרת נעשית (תמיד) דרך הבטן.
בשני המקרים הבדיקה אורכת בין 20-40 בהתאם לתנוחת העובר, מיומנות הבודק ועוד.

במהלך הבדיקה הרופא המבצע את הבדיקה מעריך את גודלו של העובר ובודק איברים עיקריים כגון : הלב, הגפיים, עמוד השדרה חבל הטבור ועוד.

ייתכן שבמהלך הבדיקה תרגשי אי נוחות כיוון שהרופא ילחץ מעט את מתמר האולטרא סאונד כנגד בטנך.

אחרי הבדיקה

את תוצאות בדיקת סקירת מערכות תדעי מייד ע"י הרופא שביצע אותה, במידה והכל כשורה תעמוד בפנייך ההחלטה אם לבצע גם סקירה מאוחרת או לא.

במידה והבדיקה אינה תקינה, תתבקשי לבצע סקירת מערכות מכוונת. סקירה זו כפי ששמה מעיד מכוונת לבדיקה מדוקדקת של האיבר המסוים שנראה לא תקין בבדיקה המקורית.

פיענוח תוצאות

כיוון שנדרש ידע וניסיון רב לביצוע ופענוח הבדיקה, אזי שבדיקת סקירת מערכות מבצע רופא נשים מומחה לבדיקות אולטרא סאונד.

התוצאות ניתנות לך במקום בכתב. על דו"ח התוצאות תראי את שמות האיברים שנסרקו ויצוין אם הכל תקין או אם נמצא פגם כלשהוא. כמו כן תצוין הערכה של גודל ומשקל התינוק.

המאמר נכתב על ידי ד"ר צחי לנדא

הכל על בדיקת PH המבוצעת בזמן לידה

זמן הלידה הרחם מתכווץ ואיתו כלי הדם המספקים דם לשליה. כתוצאה מכך, יתכן שאספקת הדם לעובר תפגע. למרות שהעובר לרוב מסוגל להסתדר עם אספקת דם נמוכה יותר בזמן הלידה, במקרים של לידה ממושכת או סיבוכים תתכן פגיעה. ערך ה-pH בדם העובר מתאר עד כמה דם העובר חומצי. בעובר, ערך זה הינו מדד טוב לזרימת הדם אל העובר וממנו.

בדיקת PH המבוצעת בזמן לידה פעיל על מנת לבדוק אם זרימת הדם לעובר מספיקה. הבדיקה מבוצעת ע"י דיקור של עור הקרקפת של העובר דרך פתח הנרתיק. לפעמים נעזרים גם בבדיקות נוספות על דגימת הדם הנלקחת, כגון בדיקת לקטאט, שמעידה גם היא על מצב של ירידה באספקת הדם.

אוכלוסיות בסיכון

הסיכונים של בדיקת PH הינם דמם מתמשך של העובר מאיזור הדקירה, הווצרות המטומה (דם שדלף מתחת לעור) על גבי הקרקפת או זיהום. התועלת במידע שיתקבל בנוגע לעובר עולה במקרים רבים על הסיכון הקטן. בדיקת PH אינה מומלצת ליולדות הנושאות מזהמים העוברים בדם כגון הפטיטיס C או HIV (הניגוף הגורם למחלת האיידס).

מחלות קשורות

מצוקת עובר, חמצת (אצידוזיס).

מתי עושים את הבדיקה?

כאשר מוניטור לב העובר (אקוטוקוגרפיה) אינו תקין, רק בכמחצית מהמקרים קיימת בעיה אצל העובר המצדיקה התערבות. בדיקת pH בדם עוברי מספקת מידע רב יותר על מצב העובר במקרים אלה. המידע המתקבל בבדיקה יכול להעיד על מצב העובר, והאם יש צורך לבצע התערבות בלידה (לידה עם מכשירים, ניתוח קיסרי דחוף וכו'). למרות שבדיקה זו אינה נדירה, ברוב הלידות אין צורך בה.

איך להתכונן לבדיקה?

בדיקת PH מתבצעת בחדר לידה. אין צורך להתכונן לבדיקה והיא מהווה חלק מהטיפול ביולדת.

אופן ביצוע הבדיקה

על מנת לבצע את הבדיקה, על הצוואר להיות מורחב. הרופא/ה יבצעו בדיקה וגינלית באמצעות מכשיר יעודי. לאחר מכן, יחטאו את קרקפת העובר וישאבו דם לתוך מבחנה. הבדיקה אורכת מספר דקות והתשובות בד"כ זמינות תוך דקות ספורות.

אחרי הבדיקה

ללא הנחיות מיוחדות.

פיענוח תוצאות

· pH - ערכים תקינים: 7.25-7.35

· Lactate (לקטאט) - ערכים תקינים: פחות מ-4.2 ממול/ל.

ערך pH מתחת ל-7.21 או ערך Lactate גבוה מ-4.8 ממול/ל נחשבים כמעידים על ירידה באספקת הדם לעובר. ההחלטה בנוגע להמשך הפעולה בהתייחס לערך ה-pH תלויה במקרה המסוים.

יתכן שיוחלט לחזור על הבדיקה מספר פעמים במהלך הלידה, או שיוחלט שמצוקת העובר מחייבת פעולה מיידית, כגון לידה באמצעות מלקחיים, ואקום או ניתוח קיסרי דחוף.

המאמר נכתב על ידי ד"ר שי אופיר

הכל על בדיקות דם עוברי מהקרקפת ( fetal blood test )

תיאור

בבדיקה זו נוטלים דגימת דם מקרקפת העובר על מנת למדוד את חומציות הדם של העובר.
הרופא מחדיר מחט זעירה דרך הנרתיק ושואב מעט דם מקרקפת העובר. בדרך כלל מבצעים בדיקה זו על מנת לבדוק את חומציות דם העובר. מדד זה מלמד על מצוקה בה נתון העובר והצורך בלידה דחופה.

אזהרות

סיכון:
הסיכון לעובר נמוך מאוד וכולל דימום מאיזור הדקירה, זיהום ושפך דם (המטומה) באיזור הדקירה.
הריון:
בדיקה זו נעשית רק בהריון
הנקה:
לא רלבנטי
תינוקות וילדים:
אם האם נושאת את נגיף ה- HIV יש עלייה בסיכון לתינוק להידבק בנגיף בעקבות ביצוע הבדיקה. לכן, אין לבצע בדיקה זו בנשים הנושאות את הנגיף.
קשישים:
לא רלבנטי
נהיגה:
בדרך כלל האם נמצאת בתהליך לידה בזמן הבדיקה כך שהיא אינה נוהגת
אלכוהול:
מומלץ להגביל את שתיית האלכוהול בהריון
תרופות העשויות לפגוע בדיוק הבדיקה:
אין השפעות מיוחדות

פיענוח תוצאות

תוצאות בדיקה - ילדים

תוצאות תקינות:
7.25-7.35

רמה נמוכה (דם חומצי): מצוקה עוברית

הכל על בדיקות מי שפיר

תיאור

בדיקת מי שפיר (דיקור מי שפיר) הנה בדיקה הנעשית במהלך הריון. הבדיקה נותנת תשובה מוחלטת לשאלה: האם לעובר יש תסמונת דאון? (ועוד מספר מחלות נלוות).

בדיקת מי שפיר הומצאה במקור ע"י מדענים ישראלים בכדי לסייע בקביעת מין העובר, אך מאז המצאתה ועד היום חלו מספר שינויים שהובילו לכך שבדיקה זו חיונית בהריונות בהם מתעורר חשש לתסמונת דאון אצל העובר.

מי שפיר הינם מים בהם העובר "צף" לאורך כל ההיריון. תפקידם העיקרי של המים הוא להוות מעין בולם זעזועים לעובר. מקור המים הינו למעשה הפרשת השתן של העובר.

כיוון שהעובר צף במים אלו תקופה ארוכה ניתן למצוא בהם תאים שהעובר משיל ובתוכם פיסות מהחומר הגנטי של העובר (ד.נ.א), חומר תורשתי זה מאורגן במקטעים הנקראים כרומוזומים.
אצל רוב בני האדם ניתן למצוא 23 כרומוזומים שמקורם באם ו 23 שמקורם באב.

סה"כ אצל עובר בריא נצפה לראות 46 כרומוזומים. בעת בדיקת מי שפיר שואבים מעט ממי השפיר ותחת מיקרוסקופ מיוחד מחפשים וסופרים את מספר הכרומוזומים.

כל תוצאה שתהיה שונה מ 46 מעידה על בעיה גנטית כלשהיא.

הבעיה השכיחה בעבורה מבצעים בדיקת מי שפיר הינה תסמונת דאון. התסמונת באה לידי ביטוי בפיגור שכלי חמור ובעיות בריאותיות נלוות נוספות. הסיכוי לעובר הנושא תסמונת דאון עולה משמעותית ככל שגיל האם גבוה יותר. (ראו בהמשך) בדיקת מי שפיר לעובר הנושא תסמונת דאון מגלה שיש לו 47 כרומוזומים, במקום 46.

כיוון שביצוע בדיקה זו מחייב החדרת מחט לתוך שק מי השפיר, קיים סיכון כלשהוא בבדיקה זו, ואחת מתוך 350 בדיקות לערך מסתיימת בהפלה (כמובן שהדבר תלוי בין השאר במקצועיות וניסיון הרופא המבצע את הבדיקה).

אוכלוסיות בסיכון

כיוון שהסיכוי לעובר עם תסמונת דאון עולה ככל שגיל האם עולה (ללא קשר לגיל האב), וכיוון שקיים סיכון כלשהוא בבדיקה זו, המלצת משרד הבריאות היא לבצע דיקור מי שפיר לכל הנשים בהריון החל מגיל 35.
לצורך המחשה: שכיחות תסמונת דאון בקרב נשים, בתחילת שנות ה 20 היא אחת ל 1400 לידות, בעוד שהשכיחות בקרב נשים בנות 35 הוא אחת ל 400 לידות.

תסמונת דאון אינה מחלה תורשתית ולכן אם קיים במשפחה ילד החולה במחלה אין הדבר משפיע על סיכויי הילד הבא בתור להיות חולה,ולהפך.

מחלות/מצבים קשורים

דיקור מי שפיר נעשית,כמובן, לנשים בהריון בלבד והחל מהשבוע ה14 להריון.

מתי עושים את הבדיקה?

כיוון שבמהלך דיקור מי שפיר מוחדרת מחט לתוך הרחם ומעט מי שפיר נשאבים למזרק, יש לוודא שיש מספיק מי שפיר ושהעובר מאפשר מקום להחדרת המחט. בשל שתי העובדות הנ"ל הבדיקה מתבצעת החל מהשבועות 14-16 להריון ובד"כ בין שבועות 17-18 להריון. בפרק דמן זה יש מספיק מי שפיר אך העובר עדיין אינו גדול ומאפשר את החדרת המחט בבטחה.

כמו כן, במהלך בדיקות ההיריון השגרתיות מתבצעת בדיקת דם הנקראת חלבון עוברי. בדיקה זו מנבאת באמצעים סטטיסטיים את הסיכוי להולדת ילד עם תסמונת דאון. התוצאה מסייעת בקבלת ההחלטה באם לבצע דיקור מי שפיר או לא.

חשוב לזכור כי דיקור מי שפיר הינה הבדיקה היחידה הקובעת באופן מוחלט וודאי אם לעובר יש תסמונת דאון או לא.

איך להתכונן לבדיקה?

לפני בדיקת מי שפיר אין צורך בהכנות מיוחדות, אך יש לשים לב כי לאחר הבדיקה יש להיות במנוחה מוחלטת במשך 48 שעות ולכן יש להיערך בהתאם.

אופן ביצוע הבדיקה

בשלב הראשון תתבקשי לשכב על מיטת הבדיקה ולחשוף את הבטן, לאחר חיטוי איזור הדקירה בבטן, הרופא יתבונן באמצעות אולטרא סאונד בעובר, בשילייה ובמי השפיר.

לאחר מכן ותוך כדי התבוננות באולטראסאונד הרופא יחדיר מחט דקה דרך דופן הבטן (דקירה שאינה כואבת יותר מבדיקת דם) ואל תוך הרחם. ברגע שהמחט נמצאת בתוך חלל הרחם יישאבו מעט מי שפיר לתוך מבחנות, כמות המים הנשאבת הינה קטנה, ואינה מסכנת את שלום העובר.

כיוון שלאורך כל בדיקת מי שפיר הרופא צופה באולטרא סאונד סיכויי הפגיעה בעובר קרובים לאפס.

אחרי שהבדיקה הסתיימה. תידרשי להיות במנוחה מוחלטת ולהמתין בסבלנות, התשובות יגיעו תוך מספר שבועות.

לאחר הבדיקה

בתום בדיקת מי שפיר יש להמתין במנוחה במשך כשעה במשרד הרופא בכדי לוודא שאין סיבוכים מיידיים ושהאישה חשה בטוב, בנוסף כיוון שבמהלך הבדיקה עברה המחט דרך שרירי הבטן והרחם,

יש לאפשר החלמה תקינה ומהירה ולכן על האישה לנוח מנוחה מוחלטת בביתה (פרט לשירותים ומקלחת כמובן) במשך 48 שעות.

במקרה של עליית חום, דימום מהנרתיק או מיעוט בתנועות עובר יש לגשת לרופא המטפל.

פיענוח תוצאות

התוצאות מגיעות לרוב לאחר שבועיים עד שלושה, ובהן מדווח באם יש לעובר תסמונת דאון או לא לצד עוד כמה מחלות שכיחות פחות.

בנוסף, בטופס התוצאה מצוין מין היילוד (גם אותו ניתן לקבוע על סמך הכרומוזומים).

במקרה ונמצא כי לעובר תסמונת דאון עומדת בפני ההורים קבלת ההחלטה באם להמשיך הריון זה או לסיימו.

המאמר נכתב על ידי ד"ר צחי לנדא

הכל על בדיקות סקר שליש ראשון ושני בהריון ( Maternal blood screening in 1st and 2nd trimesters of pregnancy )

תיאור

סקר שליש ראשון בהריון, מבוצע בשבוע 14-11 להריון. מטרתו, איתור עוברים עם סיכון מוגבר לתסמונת דאון, להפרעות כרומוזומיות אחרות, למומי לב ועוברים שהתפתחותם בלתי תקינה.
הסקר כולל בדיקת דם לשני חלבונים ממקור השיליה:
1. Free beta hCG, (Human Chorionic Gonadotropin)
2. PAPP-A (Pregnancy associated plasma protein A)
וכן, בדיקת על-שמע, בה נמדדת השקיפות העורפית המשקפת את גודל המרווח בין עור העורף וחוליות הצוואר בעובר, עובי שקיפות זו הוא בדרך כלל קטן מ-3.0 מ"מ, ככל ששקיפות זו מוגברת, עולה הסיכון לתסמונת דאון.
תוצאות שלוש בדיקות אלו מתורגמות לכפולות חציון, ומחושבות באמצעות תוכנה ייחודית הנותנת סיכון משוקלל לעובר עם תסמונת דאון, וטריזומיה 18 וזאת על בסיס תוצאות אלו וגיל האם.
בסיכון של 1:380 ומעלה, ההמלצה היא לבדוק את כרומוזומי העובר, בבדיקת סיסי שיליה בשבוע 14-11 להריון, או מי שפיר בשבוע 20-16 להריון.
סקר זה, הנקרא גם "סקר משולב" (שלוב ביוכימיה על-שמע) מאתר כ-85% מהעוברים עם תסמונת דאון, וכ-50% מהעוברים עם הפרעות כרומוזומיות אחרות. יתרונותיו: איתור מוקדם של עוברים עם תסמונת דאון, וחלק מהעוברים עם מומי לב, או עוברים שהתפתחותם בלתי תקינה.
סקר שליש שני בהריון, מבוצע בשבוע 20-16 להריון.
התבחין המשולש כולל שלושה חלבונים:
1. חלבון אלפא עוברי (AFP = Alpha fetoprotein)
2. גונאדוטרופין שילייתי (hCG)
3. אסטריול חופשי (free estriol = uE3)
התבחין המרובע כולל חלבון נוסף: אינהיבין (Inhibin A)
לכל אחד מהמרכיבים הבאים חשיבות בפני עצמו, וכולם יחד נוסף על גיל האם, מקנים סיכון משוקלל לתסמונת דאון, וטריזומיה 18 בעובר.
ריכוז חלבון אלפא עוברי גבוה, מעלה סיכון למום פתוח במערכת העצבים, פתח בדופן הבטן, מחלה בכליות אשר יש בה איבוד חלבון בשתן, מחלות עם חסר עור, סיבוכי הריון, כגון לידה מוקדמת, רעלת הריון ופיגור בגדילת העובר. כמו כן, ערך גבוה של חלבון עוברי קשור עם הריון רב-עוברי.
כנגד זה, ערכים נמוכים של חלבון זה מעלים סיכון לתסמונת דאון.
חלבון הגונאדוטרופין והאינהיבין A, מקורם בשיליה. רמה גבוהה שלהם קשורה לעיתים בתסמונת דאון, במצבי אי-ספיקה של השיליה, כגון רעלת הריון ופיגור בגדילה התוך-רחמית.
אסטריול חופשי נמוך, מעלה סיכון לתסמונת דאון, למחלות הקשורות עם תת-פעילות של בלוטת יותרת הכליה בעובר מסוג: Adrenal hypoplasia, ומחלת עור מסוג X-linked ichthyosis.
סקר שליש שני בהריון מאתר כ-70% מהעוברים עם תסמונת דאון, וכ-50% מההפרעות הכרומוזומיות האחרות, מירב המומים הפתוחים, ומחלות תורשתיות נדירות אחרות.
סקרים אלה, מומלצים לכל אישה בהריון, אך אינם תחליף לבדיקת מי שפיר המוצעת לכל אישה מגיל 35 ומעלה.

ד"ר זיוה בן-נריה

הכל על בדיקת דם עוברי מהקרקפת ( fetal blood test )

תיאור

בבדיקה זו נוטלים דם מחבל הטבור בעוד העובר נמצא ברחם כדי לבדוק אותו. הדם נשאב מחבל הטבור סמוך לנקודת חיבורו לשליה. מבצעים בדיקה זו כדי לגלות פגיעות בעובר, או הפרעה בגלל סוג דם Rh. בנוסף ניתן לבדוק נוגדנים כנגד זיהומים שונים כמו טוקסופלסמוזיס או אדמת, ולדעת על-ידי כך אם העובר נדבק ברחם האם. את הבדיקה ניתן לבצע החל משבוע 18 להריון.
אין לבצע בדיקה זו בשום אופן בנשאיות נגיף ה- HIV הגורם לאיידס, כיוון שהבדיקה מגבירה את הסיכון להדבקת העובר בנגיף.

אזהרות

סיכון:
הסיכון להפלה בעקבות בדיקה זו עומד על 1-2%.
הריון:
בדיקה זו נעשית רק בהריון
הנקה:
לא רלבנטי
תינוקות וילדים:
אם האם נושאת את נגיף ה- HIV יש עלייה בסיכון לתינוק להידבק בנגיף בעקבות ביצוע הבדיקה. לכן, אין לבצע בדיקה זו בנשים הנושאות את הנגיף.
קשישים:
לא רלבנטי
נהיגה:
אין בעיות או השפעות מיוחדות
אלכוהול:
מומלץ להגביל את שתיית האלכוהול בהריון
תרופות העשויות לפגוע בדיוק הבדיקה:
נוגדי קרישה ונוגדי דלקת לא סטרואידיים עשויים להגביר את הסיכון לדימום. יש לדווח לרופא על נטילת תרופות אלו לפני ביצוע הבדיקה.

בדיקת אבחון נגיפים העלולים לגרום למומים בעובר ( TORCH screen test )

תיאור

בבדיקה זו בודקים נוגדנים כנגד כמה גורמים העלולים לגרום לזיהום תוך רחמי של העובר.

ישנם ארבעה גורמים זיהומיים עיקריים העלולים לגרום לזיהום תוך רחמי של העובר כאשר האם נדבקת בהם במהלך ההריון ואלו הם:
טוקסופלסמוזיס, אדמת, נגיף הציטומגלו ונגיף ההרפס.

TORCH הוא מונח המורכב מראשי התיבות של ארבעת הגורמים הללו באנגלית:
Toxoplasmosis, Rubella, CMV, Herpes.

כאשר האשה מתכננת להכנס להריון מומלץ לבצע בדיקות דם לאבחון זיהום בטוקסופלסמוזיס, CMV ואדמת. הדבקה בכל אחת הגורמים הללו בזמן ההריון עלולה לגרום להדבקת העובר וגרימת מחלה קשה.
אם האם נדבקה באחד הגורמים הללו טרם ההריון העובר מוגן למעשה ולא ידבק בזמן ההריון.

אוכלוסיות בסיכון

נשים בהריון.

אזהרות

סיכון:

שטף דם תת עורי באתר לקיחת הדם (במידה ומתפתח ניתן לשים קרח על האזור)

הריון:

בדיקה זו נעשית בדרך כלל לפני ההריון או בתחילת ההריון
הנקה:

מבצעים את הבדיקה הזו בנשים מיניקות אם נולד תינוק עם מחלה היכולה להתאים לאחד הגורמים
תינוקות וילדים:

מבצעים את הבדיקה בילדים כאשר הם נולדים עם מחלה היכולה להתאים לזיהום תוך רחמי באחד בגורמים הללו

קשישים:

נהיגה:

אין בעיות מיוחדות.
אלכוהול:

אין בעיות מיוחדות. רצוי להמנע משתיית אלכוהול בהריון.
תרופות העשויות לפגוע בדיוק הבדיקה:

אין בעיות מיוחדות.

פיענוח תוצאות

טוקסופלסמוזיס
טפיל הטוקסופלסמוזיס עלול לגרום למומים קשים בעובר: מים במח עקב פגיעה ברקמת המח (הידרוצפלוס), הסתיידויות תוך מוחיות ודלקת בעיניים. קלינית עשוי הילוד לסבול מפיגור ומעוורון. הטפיל מועבר בעיקר בצואת חתולים ובבשר שלא בושל דיו.
נוכחות נוגדנים מסוג IgG נגד טוקסופלסמוזיס בתחילת ההריון מגנה מפני הדבקת העובר, והאם יכולה לשחק עם חתוליה ולאכול בשר נא כתאוות נפשה. אי המצאות נוגדנים כנגד טוקסופלסמוזיס מהווה עדות לכך שהאם לא נדבקה מעולם בטפיל ורצוי עד מאוד שהיא תמנע מלגעת בצואת החתולים ומאכילת בשר שאינו מבושל דיו. נוכחות נוגדנים מסוג IgM ללא נוגדנים מסוג IgG או הופעת נוגדנים שלא היו קודם לכן בתחילת ההריון מורה על האפשרות שהתרחשה הדבקה בתחילת ההריון ויש להוועץ ברופא הנשים או במומחה למחלות זיהומיות על מנת לקבוע מה הסיכון לעובר.

נגיף הציטומגלו (CMV)
נגיף הציטומגלו עלול לגרום למומים קשים בעובר: ראש קטן (מיקרוצפליה), הפרעה בגדילה תוך רחמית, התסיידויות תוך מוחיות, הפרעות בראייה ובשמיעה ועוד. הנגיף מועבר בדרך כלל ביחסי מין או מעבר נוזלי גוף אחרים. כמו כן עשוי הנגיף לעבור מאם לעובר, במיוחד אם האם נדבקה בתחילת ההריון. הסיכון להדבקה תוך רחמית הוא כ- 1% במהלך ההריון, כאשר הסיכון גבוה ביותר בנשים שנדבקו בנגיף בתחילת ההריון. הסיכון להתפתחות מומים בעוברים שנדבקו ברחם הוא - 10%.
נוכחות נוגדנים מסוג IgG נגד CMV בתחילת ההריון מגנה מפני הדבקת העובר, וההורים יכולים להיות רגועים. אי המצאות נוגדנים כנגד CMV מהווה עדות לכך שהאם לא נדבקה מעולם בנגיף וכדאי שתהיה במעקב לפחות עד מחצית ההריון. נוכחות נוגדנים מסוג IgM ללא נוגדנים מסוג IgG או הופעת נוגדנים שלא היו קודם לכן בתחילת ההריון מורה על האפשרות שהתרחשה הדבקה בתחילת ההריון ויש להוועץ ברופא הנשים או במומחה למחלות זיהומיות על מנת לקבוע מה הסיכון לעובר.

אדמת
נגיף האדמת עלול לגרום למומים קשים בעובר: פיגור בגדילה תוך רחמית, והפרעות במערכת העצבים המרכזית העשויות לגרום להפרעות שונות ופרכוסים, ולמומי לב. הנגיף נרכש בדרך כלל בגיל צעיר אולם יכולה להיות הדבקה גם בגיל מבוגר יותר.
נוכחות נוגדנים מסוג IgG נגד אדמת בתחילת ההריון מגנה מפני הדבקת העובר, וההורים יכולים להיות רגועים. אי המצאות נוגדנים כנגד אדמת מהווה עדות לכך שהאם לא נדבקה מעולם בנגיף וכדאי שתהיה במעקב לפחות עד מחצית ההריון. נוכחות נוגדנים מסוג IgM ללא נוגדנים מסוג IgG או הופעת נוגדנים שלא היו קודם לכן בתחילת ההריון מורה על האפשרות שהתרחשה הדבקה בתחילת ההריון ויש להוועץ ברופא הנשים או במומחה למחלות זיהומיות על מנת לקבוע מה הסיכון לעובר.

הכל על בדיקת חלבון עוברי

תיאור

בדיקת חלבון עוברי מטרתה למדוד את רמתו של חלבון זה בדם הנבדק.

לרוב, נמדדת רמת החלבון כחלק מבדיקות הסקר בהיריון, כחלק מבדיקת "תבחין משולש", לצורך הערכת הסיכון למומים של מע' העצבים המרכזית ותסמונת דאון בעובר.

החלבון נוצר בכבד העובר, עובר למי השפיר בכמויות מזעריות, ומשם דרך השליה אל דם האם. באם חלה הפרעה בתהליך התקין של סגירת התעלה העצבית (חוט השדרה) של העובר, ייווצר מום פתוח בתעלה, שיאפשר דליפת חלבון למי השפיר, ועלייתו בדם האם.

חלבון עוברי נחשב גם כסמן של גידולים, שלא בזמן היריון, בעיקר של גידולי הכבד, השחלה והאשכים. רמתו עולה בדם כאשר מופרש מגידולים אלה בעודף, ולפיכך משמש ככלי מעקב אחרי תגובה לטיפול או הישנות מחלה לאחר טיפול.

ל נבדקים אשר נגועים במחלות זיהומיות, המועברות דרך הדם, כגון צהבת (הפטיטיס),HIV וכו' ליידע על כך את הצוות הרפואי לפני הבדיקה. מחלות זיהומיות אינן מהוות תוויות נגד ביצוע בדיקת חלבון עוברי, אולם על הצוות הרפואי לנקוט באמצעי זהירות למניעת הדבקות.

מחלות קשורות

תסמונת דאון (טריזומיה 21), טריזומיה 13, טריזומה 18, עמוד שדרה מפוצל (spina bifida), אומפלוצלה (אי סגירת דופן הבטן בעובר), גידולי כבד ממאירים ושפירים (hepatocellular carcinoma, hepatic adenoma), גידולי מע' העיכול, גידולי שחלות (טרטומה), סרטן האשכים.

מתי עושים את הבדיקה?

בדיקת חלבון עוברי עושים בהתאם לאינדיקציה לביצועה:

כאמור במהלך הריון, נבדקת רמת חלבון עוברי בדם כחלק מבדיקת "תבחין משולש" למומים עצביים ותסמונת דאון, במהלך טרימסטר שני (בין שבוע 16-20 להיריון).

שלא במהלך הריון, נבדקת רמתו בדם בחשד לגידולי כבד ו/או מע' עיכול אחרים, למשל לאור בדיקות הדמיה מחשידות (הופעת ממצא כבדי בבדיקת אולטרא-סאונד וכד').

כמו כן, אצל חולים עם גידולים ידועים, נבדקת רמתו בדם לצורך מעקב אחר תגובה לטיפול, או מעקב אחר חזרת מחלה.

איך להתכונן לבדיקה?

אין צורך בהכנה מיוחדת לבדיקה.

אופן ביצוע הבדיקה

מדידת רמת חלבון עוברי מבוצעת ע"י לקיחת דגימת דם. הבדיקה מבוצעת כאשר זרוע הנבדק מושטת הפוכה על גבי משטח ישר או שולחן. הבודק מהדק רצועת גומי סביב החלק העליון של הזרוע, על מנת לעצור את זרימת הדם ביד, בכדי למנוע דליפה מוגברת של דם מאזור הדקירה.

לאחר מכן, הנבדק מתבקש לכווץ את כף היד לאגרוף, פעולה שמסייעת לבודק במציאת כלי דם טוב ללקיחת הדגימה, לרוב וריד באזור המרפק או האמה.

לעיתים לוקחים את הדגימה מאזור גב כף היד. כאשר מאתרים וריד שנראה מתאים בגודלו, מחטאים את האזור ע"י מטלית ספוגה באלכוהול ודוקרים את הוריד ע"י מחט דקה, שמחוברת למבחנה, למזרק או ל"פרפרית" בדיקה. הפעולה מעט לא נעימה וגורמת לכאב קל בשל הדקירה.

בהמשך הבודק שואב את כמות הדם הרצויה אל תוך מבחנת בדיקה מיוחדת.

בסיום השאיבה, מוצאת המחט בזריזות מן הוריד, ויש ללחוץ מייד על אזור הדקירה ע"י מטלית, בכדי למנוע היווצרות שטף דם באזור. משך הבדיקה כ-5 דק'.

אחרי הבדיקה

ניתן להפסיק ללחוץ על אזור הבדיקה לאחר כ-2-3 דק' או כאשר פוסק הדימום. לרוב מתפתח שטף דם קל באזור הדקירה, שחולף תוך מס' ימים ואינו דורש טיפול. לעיתים נדירות עלול להתפתח שטף דם משמעותי, כואב ונפוח באזור הדקירה, ויש לדווח על כך לרופא, על מנת לשלול זיהום באזור הוריד (פלביטיס), אשר דורש טיפול.

פיענוח תוצאות

תוצאות בדיקת הדם מגיעות לרוב תוך מספר ימים.

תוצאות תקינות:

רמה של 0-10 מיקרוגרם/מיליליטר.

תוצאות לא תקינות:

אצל נשים בהריון, קיימת משמעות לרמות גבוהות של החלבון כחלק משקלול כולל של התבחין המשולש: במידה והסיכון המשוקלל דומה לסיכון שמקורו בגיל האישה ההרה: אזי שבדיקת חלבון עוברי לא הוסיפה למעשה כל מידע על הסיכון למומים ותסמונת דאון בעובר.

במידה והסיכון המשוקלל גבוה מן הסיכון שמקורו בגיל: מדובר בהריון עם סיכון מוגבר ללידת ילד עם תסמונת דאון/ מומים אחרים של מע' העצבים המרכזית או מע' העיכול.

במידה והסיכון המשוקלל נמוך מן הסיכון שמקורו בגיל: מדובר בהריון עם סיכון מופחת ללידת ילד עם תסמונת דאון.

רמות גבוהות של החלבון אצל גברים או נשים לא הרות: עלול להצביע על חשד לגידול ומצריך בירור נוסף. בחולי סרטן מטופלים עלייה ברמת החלבון בדם יכולה להצביע על חזרה של מחלה או חוסר תגובה לטיפול.

המאמר נכתב על ידי ד"ר אפרת סולומון

הכל על בדיקות מוניטור עוברי ( CTG,CARDIO-TOCO-GRAPH,NST )

במשך תשעה חודשים מתפתח עובר ברחמה של האישה ההרה, ככל שהזמן חולף העובר הולך ומתחזק וניתן להרגיש את תנועותיו. במרבית המקרים הריון ולידה הינם תהליכים המסתיימים בשלום לאם ולעובר.

אך לעיתים מתעורר הצורך לבדוק את מצבו של העובר בזמן שהותו ברחם.

באמצעות בדיקת מוניטור עוברי נבדק קצב הלב של העובר (מספר הפעימות והאם הן סדירות) ובמקביל נמדדים עוצמת הצירים (אם קיימים) ברחם.

קצב לב העובר כמו גם השינויים בקצב, האטות או האצות של הדופק, נותנים מדד על חיוניותו של העובר.
כך למשל האטה גדולה בקצב הלב יכולה להעיד על מצוקה כלשהיא הנובעת מחוסר בחמצן.

אוכלוסיות בסיכון

נשים אשר במהלך הריונם עברו אירוע או מחלה היכולים להשפיע על בריאות העובר יתבקשו לרוב לבצע בדיקה זו.

במספר בי"ח בארץ קיימים מכשירי מוניטור עוברי אלחוטיים כך שהנבדקת לא צריכה להישאר במיטתה במהלך הבדיקה.

מחלות קשורת

במקרים בהם האישה ההרה חשה צירים משמעותיים לפני הזמן, או לאחר אירועים כדוגמת תאונת דרכים תתבקש האישה לעבור בדיקה זו.

מתי עושים את הבדיקה?

כיוון שבדיקת מוניטור עוברי הינה בדיקה פשוטה מאוד ואינה פולשנית נהוג כיום במרבית חדרי הלידה בארץ לחבר נשים למכשיר זה מרגע כניסתם לחדר הלידה בכדי להעריך את מצב העובר, כמו גם לדעת מתי האישה ההרה חווה ציר בכדי שניתן יהיה לסייע לה.

מעבר לכך ייתכן ובמהלך ההריון תתבקש האישה ההרה לבצע בדיקה זו במידה ומתעורר חשש כי נגרם נזק כלשהוא לעובר. לדוגמא: במקרים בהם ההרה מדווחת על מיעוט בתנועות העובר, או אם האישה ההרה הייתה מעורבת בתאונת דרכים או נחבלה באופן כלשהוא.

בדיקת מוניטור עוברי מראה גם את עוצמתם של צירים, לכן אם אישה הרה חשה בצירים לפני מועד הלידה המשוער ייתכן והיא תתבקש לעבור בדיקה זו בכדי לוודא שהלידה לא תחל זמן רב לפני המועד.

כשמהלך ההריון תקין לא תבוצע בדיקת מוניטור עוברי, אלא במעמד הלידה.

איך להתכונן לבדיקה?

אין צורך בהכנות מיוחדות פרט לחשיפת הבטן, שם מונחים החיישנים.

אופן ביצוע הבדיקה

ברוב המקרים תתבקשי לשכב על מיטה ולחשוף את הבטן.

שני חיישניים יוצמדו באמצעות שתי רצועות גומי לבטנך.

חיישן אחד יקלוט את דופק העובר, והשני את התכווצויות הרחם. במהלך הבדיקה המכשיר יפלוט דף ועליו שני גרפים מתמשכים המציינים את קצב לב העובר ועוצמת התכווצויות הרחם. בכדי שהבדיקה תהיה יעילה היא נמשכת לפחות 20 דקות, ואף יותר אם מתעורר הצורך. הבדיקה אינה כואבת ואיננה מסוכנת אך תיתכן אי נוחות עקב רצועות הגומי המונחות בהדיקות.

במהלך בדיקת מוניטור עוברי תוכלי לשמוע את דופק העובר.

אחרי הבדיקה

לאחר הבדיקה התוצאות יימסרו לך. אם נראה כי העובר נמצא במצוקה כלשהיא יהיה צורך לפעול בהתאם.

בדיקת סימנים להתקף לב ( Serum Cardiac Biomarkers )

תיאור

בזמן אוטם בשריר הלב (התקף לב), תאי הלב נהרסים וחלבונים הנמצאים באופן תקין בתוכם מגיעים לדם. תופעה זו מאפשרת מסייעת לאבחון אוטם בשריר הלב. שני החלבונים (סמנים) שרמתם בדם נבדקת הינם CPK (קראטינין פוספו-קינאז) וטרופונין.

בדיקת סימנים להתקף לב מתבצעת בד"כ בבית חולים, ואינה מתבצעת במרפאה. הסמן הספציפי שנבדק תלוי במדיניות המוסד הרפואי, אולם נהוג לבדוק את שניהם.

סמנים אלה יכולים לעלות גם במצבים נוספים, לא רק בזמן אוטם בשריר הלב, למשל בזמן דלקת ויראלית של הלב או בצקת ריאות שאינה נובעת מאוטם בשריר הלב.

כמו כן, רמתם עולה תוך מספר שעות מרגע האוטם, ולכן בדיקה שלילית בשעות הראשונות להופעות התסמינים המחשידים לאוטם בשריר אינה שוללת אוטם בשריר הלב.

אוכלוסיות בסיכון

בדיקת סימנים להתקף לב אינה כרוכה בסיכון כלשהו, למעט הסיכון הנמוך הכרוך בבדיקת דם רגילה.

מחלות קשורות

אוטם חריף בשריר הלב (Acute Myocardial Infarction), אנגינה לא יציבה (Unstable Angina), דלקת של שריר הלב (Myocarditis), קרדיומיופטיה (Cardiomyopathy).

מתי עושים את הבדיקה?

בחשד לאוטם בשריר הלב על פי תלונות, בדיקה גופנית ואק"ג. תסמינים אופייניים של אוטם חריף בשריר הלב הינם כאבים לוחצים בחזה היכולים להתמקד בצד שמאל, להקרין ליד שמאל או לשתי הידיים, להקרין ללסת או אף לבטן העליונה.

בנוסף יכולים להופיע קוצר נשימה, זיעה קרה ובחילות. אוטם בשריר הלב יכול להופיע גם ללא כאב, במיוחד בחולי סוכרת.

לבדוק האם נגרם נזק ללב לאחר ניתוח מעקפים (CABG)

לבדוק האם פרוצדורה של פתיחת עורק כלילי חסום, כמו צנתור התערבותי (PCI) או טרומבוליזה (הזרקת תרופה הממיסה את קריש הדם) הצליחו.

אם אתם חושדים שאתם או מי מהסובבים אתכם לוקה בהתקף לב, הזעיקו עזרה רפואית דחופה!

איך להתכונן לבדיקה?

בדיקת סימנים להתקף לב אינה מצריכה הכנה מיוחדת. יש לדווח לרופא על כל התרופות ותוספי התזונה שאתם נוטלים. אם קיבלתם זריקה לשריר ביממה האחרונה או עברתם לאחרונה ניתוח עליכם לציין זאת.

אופן ביצוע הבדיקה

בדיקת סימנים להתקף לב מתבצעת כבדיקת דם רגילה.

אחרי הבדיקה

ללא הנחיות מיוחדות.

פיענוח תוצאות

אין מאבחנים אוטם בשריר הלב על סמך בדיקות דם בלבד, אלא תמיד בהקשר של המקרה המסוים, בהתבסס על התלונות, הבדיקה הגופנית והאק"ג.

בד"כ גם לא מסתמכים על ערך יחיד אלא נוהגים לחזור על בדיקות סימנים להתקף לב מספר פעמים במהלך אשפוז, בעיקר מכיוון שלאופן העלייה והירידה של רמות הסמנים יש חשיבות לא פחותה מהערכים עצמם.

למשל, עלייה בערכי ה-CKMB בתוך התחום התקין, יכולה להצביע על אוטם באנשים מסוימים. קיים גם מיעוט קטן של אנשים אצלם רמות סמן זה או אחר הן גבוהות באופן תקין, ולכן חשוב במקרים של ספק לראות שהסמן גם יורד לאחר זמן.

קראטינין פוספו-קינאז, כולל (total CPK or CK):

ערכים תקינים של בדיקת סימנים להתקף לב:

נשים: 0.66-4 kat/L או 29-238 יחידות/ל

גברים: 0.87-5 L/kat או 52-394 יחידות/ל

ערך גבוה: סמן זה רגיש אך אינו ספציפי לפגיעה בשריר הלב, ויכול לעלות בכל מצב של פגיעה בשרירים, כולל זריקה לשריר.

מצבים נפוצים שאינם אוטם שריר הלב: מצבים לאחר נפילה, במיוחד לאחר שהייה ממושכת על הרצפה, נטילה של תרופות מסוימות, דלקות שריר. באוטם בשריר הלב עולה 3-6 שעות לאחר האירוע (רמה מקסימאלית אחרי 12 שעות) ונשאר גבוה ל-48 שעות.

ערך נמוך: חסר משמעות. לפעמים מקבלים ערך נמוך באנשים עם מסת שריר נמוכה, כגון קשישים, ילדים ואנשים המרותקים למיטה.

קראטינין פוספו-קינאז, איזופורם לבבי (Cradiac CPK, CK-MB):

ערכים תקינים של בדיקת סימנים להתקף לב:

0.0-5.5 נ"ג/מ"ל או 0-4% פעילות.

ערך גבוה: סמן זה יותר ספציפי לפגיעה לבבית, מכיוון שאנזים זה נוכח כמעט אך ורק בלב. יכול לעלות גם לאחר ניתוח לבבי או בשל דלקת של הלב (מיוקרדיטיס).

לאחר אוטם חריף בשריר לב סמן זה עולה תוך 4-8 שעות (ערך מקסימאלי בתוך 24 שעות) ויורד לערך תקין לאחר 4 ימים.

ערך נמוך: בד"כ חסר משמעות. מעיד לרוב על מסת שריר קטנה.

טרופונין (TnI, TnT):

ערכים תקינים של בדיקת סימנים להתקף לב

טרופונין I (TnI): פחות מ-0.4 נ"ג/ד"ל

טרופונין T (TnT): פחות מ-0.1 נ"ג/ד"ל

ערך גבוה: נחשב לסמן ספציפי כמו CK-MB אולם יותר רגיש, ויכול לגלות אוטמים קטנים או כמעט-אוטמים. עולה גם במצבים של אי-ספיקת כליות ובצקת ריאות.

אולם לרוב אז הערכים יהיו גבוליים ולא גבוהים כמו ערכים לאחר . לאחר אוטם בשריר הלב עולה תוך 4-8 שעות, ויכול להשאר גבוה במשך 7-10 ימים.

המאמר נכתב על ידי ד"ר שי אופיר

הכל על בדיקות רישום א.ק.ג. במאמץ ( stress test )

תיאור

רישום א.ק.ג. במנוחה היא בדיקה טובה לגילוי הפרעה בהולכה החשמלית או בקצב הלב, ולאבחון אוטם חד או ישן בשריר הלב. אולם, הבדיקה אינה מוצלחת במיוחד לגילוי תעוקת חזה (אנגינה פקטוריס) באנשים עם כאב בחזה.
מסיבה זו נהוג לבצע רישום א.ק.ג. במאמץ. את המאמץ מפיקים באמצעות זירוז קצב הלב על-ידי התעמלות אירובית (הליכה או ריצה על הליכון או רכיבה על אופניים) או באמצעות תרופות. בשעת מאמץ תחול עלייה בצריכת החמצן של הלב, וכתוצאה מכך אזורים המסופקים על-ידי כלי דם כליליים המוצרים במידה משמעותית יסבלו מחוסר אספקת דם (איסכמיה). מצב זה יתבטא בשינויי א.ק.ג. טיפוסיים, וכן עלול להיות מלווה בתסמינים טיפוסיים של איסכמיה - תעוקה (כאבים בחזה, קוצר נשימה).
אם לא מתפתחים סיבוכים מיוחדים מבצעים את הבדיקה עד הגעה לקצב מטרה התלוי בגילו, מינו ומשקלו של הנבדק, או עד שהנבדק מרגיש תעוקה, סחרחורת או עייפות.

אזהרות

סיכון:
הבדיקה עצמה אינה מסוכנת באנשים בריאים. אנשים הסובלים מתעוקת חזה בלתי יציבה (unstable angina) או מאוטם חד בשריר הלב עשויים לסבול מכאב בחזה או אף לאבד את ההכרה בזמן שיא המאמץ.

הוראות נגד: אין לבצע את הבדיקה במקרים הבאים:
אוטם חד בשריר הלב
תעוקת חזה בלתי יציבה
הפרעה קשה בזרימת הדם לרגליים
מחלה של אב העורקים
דלקת בשריר הלב
חוסר דם חמור
יתר לחץ דם לא מטופל
אי ספיקת לב

הריון:
לא מבצעים בדרך כלל.


הנקה:
אין בעיות או השפעות מיוחדות


תינוקות וילדים:
לא מבצעים את הבדיקה בתינוקות וילדים קטנים


קשישים:
קשישים עשויים להתקשות בביצוע מאמץ ועל כן נותנים להם דיפירידאמול כדי להאיץ את קצב הלב
נהיגה:
אין בעיות או השפעות מיוחדות


אלכוהול:
רצוי להימנע 2-4 שעות טרם ביצוע הבדיקה


תרופות העשויות לפגוע בדיוק הבדיקה:
תרופות להורדת לחץ דם או לטיפול במחלת לב, ובעיקר תרופות לטיפול בהפרעה בקצב הלב כמו דיגוקסין, עשויות לגרום לשינוי בתרשים החשמלי. יש להמשיך את כל התרופות כרגיל, אלא אם כן הורה לך הרופא אחרת.

פיענוח תוצאות

רישום תקין - בנבדקים ללא מחלת לב יש האצה בדופק הלב (טכיקרדיה), אולם ללא שינויים בדפוס הרישום החשמלי. תסמונת תעוקתית מאופיינת בשינוי ספציפי בדפוס התרשים בזמן המאמץ.

שני ממצאים המרמזים על פתולוגיה בלב הם: צניחה של מקטע ST, או היפוך גל T, וצניחה של הצומת שבין QRS ומקטע ST (נקודת J).

בדיקה זו אינה טובה דיה על מנת לאבחן מחלת לב בכל האוכלוסיות. באנשים עם גורמי סיכון מרובים ותסמינים אופייניים (לדוגמה, לחץ בחזה בזמן מאמץ) ערך הניבוי החיובי של הבדיקה גבוה מאוד, אולם באנשים ללא גורמי סיכון וללא תסמינים אופייניים ערך הניבוי של הבדיקה נמוך. במצבים אלו נוהגים לבצע מיפוי לב במאמץ.

הכל על בדיקות אקו לב

תיאור

אקו לב הינה בדיקת אולטראסאונד פשוטה, אשר בודקת את תפקוד הלב. מכשיר האקו משתמש בגלי קול בעלי תדר גבוה, אשר מועברים ע"י מתמר. גלי הקול נעים בצורה שונה וע"י כך יוצרים רצף תמונות נעות של חלקי הלב, שניתן לראות על גבי מסך המכשיר.

ישנם מספר סוגים של בדיקות אקו לב אך הנפוצות הן:

TTE- אקו תוך-חזי (trans-thoractic)- תמונות הלב מתקבלות ע"י הנעת המתמר על גבי בית החזה בצורה חיצונית. זו בדיקת האקו הרגילה, שנמצאת בשימוש הנרחב ביותר.

TEE- אקו תוך-ושטי- (trans-esophageal)- תמונות הלב מתקבלות ע"י החדרת צינורית עם מתמר קטן בתוכה, דרך הפה אל תוך הושט ועד לגובה הלב. בדיקה זו נותנת ראות טובה יותר של חדרי הלב, שכן המתמר מונח קרוב יותר אליו.

אקו-דופלר – בבדיקה זו מדגימים את זרימת הדם דרך חדרי הלב והמסתמים, ע"י מדידות כיווני ומהירויות זרימה. התמונות מתקבלות בצבע או בשחור-לבן. אופן הבדיקה נעשה בדומה ל-TTE.

אוכלוסיות בסיכון

בדיקת TEE אינה מומלצת לסובלים מהפרעות בתנועתיות הושט, דליות בושט, הסובלים מבעיות בבליעה והסובלים מהפרעות קרישה (למשל מחלת ההמופיליה).

מחלות קשורות

הגדלת שריר הלב (קרדיומיופתיות), הפרעות מסתמים: היצרות/ אי ספיקה של המסתם הפולמונלי/ אאורטלי/ טריקוספידלי/מיטרלי, מומי לב מולדים, זיהום במסתמי הלב (אנדוקרדיטיס), גידולים של שריר הלב (למשל מיקסומה).

מתי עושים את הבדיקה?

בדיקת אקו לב מבצעים על מנת לאבחן בעיות לבביות אשר בהן חושדים לאחר בדיקה גופנית לא תקינה (למשל אוושות, לב מוגדל), או לאור כאבי חזה בלתי מוסברים, קוצר נשימה או פעימות לב לא סדירות.

בדיקת אקו לב אף עוזרת למדוד את עובי דפנות שריר הלב, את תקינות המסתמים ופעולתם, את גודל חדרי הלב ויעילות התכווצותם והאם קיימות הפרעות לבביות אחרות כגון גידולים, קרישי דם, מומי לב מולדים וכד'.

איך להתכונן לבדיקה?

לשם בדיקת TTE ואקו-דופלר אין צורך בהכנות מיוחדות. לשם בדיקת TEE יש צורך בצום מזון ונוזלים כ-6 שעות לפני הבדיקה. מייד לפני הבדיקה תינתן לנבדק תרופה מטשטשת. בעלי שיניים תותבות יתבקשו להוציאן (עלולות להפריע לכניסת הצינור אל הושט).

אופן ביצוע הבדיקה

TTE ואקו-דופלר – הנבדק מתבקש לשכב על מיטת הבדיקה כשהוא על צד שמאל. לפני הנחת המתמר על בית החזה הבודק ימרח מעט ג'ל באזור, שיעזור לקלוט את גלי הקול בצורה טובה יותר.

המתמר יונח על החזה מצד שמאל, והבודק יניע אותו לפי הצורך תוך התבוננות על המסך ולקיחת מדידות באמצעות מכשיר האקו. משך הבדיקה כ-30 דק'.היא אינה כואבת, ולרוב מותרת לחדר כניסת מלווים.

TEE- זוהי בדיקה מורכבת יותר, ותלויה רבות בשיתוף פעולה מצד הנבדק. ראשית, יינתן לנבדק תרסיס לפה המכיל חומר הרדמה מקומי, שיקל מעט על הכנסת הצינורית לגרון. במקביל, לפני הכנסת הצינורית, יוזרק לנבדק חומר טשטוש ונוגד כאבים דרך הוריד.
דקירת המחט עשויה להכאיב מעט. הנבדק יתחיל להרגיש מטושטש ונינוח (אולם לא רדום) תוך דקות ספורות. קצב הלב, קצב הנשימה ואחוז ריווי החמצן בדם הנבדק יימדדו לכל אורך הבדיקה על ידי מכשיר ניטור.

בשלב הבא, הנבדק יתבקש לשכב על צד שמאל כשראשו מוטה מעט קדימה. מגן פלסטיק קטן יוכנס לפה הנבדק בכדי למנוע פגיעה בשיניים בעת הכנסת הצינורית. הרופא יחדיר את הצינורית בזהירות לתוך פה הנבדק, תוך כדי שהנבדק יתבקש לבלוע כרגיל.

כאשר הצינורית תמוקם בושט בצורה תקינה, הרופא יחדיר אותה מטה עד לגובה העליה השמאלית של הלב. פעולה זו של החדרת הצינורית עשויה להיות לא נעימה, כיוון שמפעילה לרוב את רפלקס ההקאה וגורמת לתחושת בחילה. פרט לכך בדיקת אקו לב עצמה אינה אמורה לגרום לכאבים.

תמונות האולטראסאונד תילקחנה בהמשך כרגיל באמצעות המכשיר והמסך (בדומה לבדיקת אקו רגילה(. הצינורית תוצא תוך כ-10-20 דקות.

אחרי הבדיקה

לא אמורות להיות בעיות מיוחדות. לאחר TEE לעיתים ישנה תחושת יובש בפה, או כאב גרון קל למשך כ-2-3 ימים. בנוסף קיים סיכון לדימום קל. במקרים נדירים ביותר קיים סיכון לקרע של הושט. יש לדווח לרופא מיידית במידה וחשים קוצר נשימה, בעיות בבליעה או בדיבור, דפיקות לב מהירות או כאבים בחזה.

הכל על בדיקות הולטר לב

תיאור

המונח "הולטר" הוא שם כולל לבדיקות המבוצעות ע"י מכשיר קטן נייד המוצמד אל החולה, ובודק אותו בזמן אמת בזמן פעילות יומיומית.

קיימים שני סוגים עיקריים של בדיקות הולטר:

הולטר לב , הוא למעשה מכשיר אק"ג נייד, הרושם את הפעילות החשמלית של הלב במשך יממה שלמה.

הולטר לחץ דם הוא מכשיר לחץ דם נייד המודד מדי מספר דקות את לחץ הדם של החולה.

בדיקת הולטר לב היא בדיקה נפוצה לגילוי הפרעות קצב או הפסקות בפעולה החשמלית של הלב.

אוכלוסיות בסיכון

בדיקת הולטר לב אינה מסוכנת. הבדיקה כרוכה בלבישת מכשיר קטן המוצמד לחגורה, ובהצמדת מספר אלקטרודות לבית החזה והבטן. הבדיקה אורכת 24 שעות.

מחלות קשורות

הפרעות קצב מהירות: פרפור פרוזדורים, רפרוף פרוזדורים, טכיקרדיה חדרית ועוד. הפרעות קצב איטיות: חסם הולכה, תסמונת הסינוס החולה (Sick Sinus Syndrome).

מתי עושים את הבדיקה?

· כאשר החולה מתלונן על תחושה של "דפיקות לב", אולם אין ממצא באק"ג רגיל

· לאחר התעלפויות או כמעט התעלפויות

איך להתכונן לבדיקה?

אין צורך בהכנה מיוחדת.

אופן ביצוע הבדיקה

בזמן בדיקת הולטר לב יחברו לך אלקטרודות לבית החזה ויצמידו לך מכשיר קטן המולבש על חגורה. האלקטרודות הן למעשה מדבקות והצמדתן אינה כרוכה בכאב.

עליך להסתובב עם המכשיר 24 שעות ולעשות את הפעילות הרגילה שלך, כאילו המכשיר אינו מוצמד.

אחרי הבדיקה

טכנאי יסיר את המכשיר ואת האלקטרודות. יתכן שתרגיש כאב קל אם יש לך שיער על בית החזה.

הטכנאי יוציא את הקלטת מן המכשיר וישלח לרופא את תרשים האק"ג שנרשם במהלך היממה.

פיענוח תוצאות

בדיקת הולטר לב היא ספציפית אך לא כל כך רגישה.

המשמעות של הדבר היא, שאם בדיקת הולטר לב תקינה הדבר אינו שולל שאינכם סובלים מהפרעות קצב, אלא רק שלא סבלתם מהפרעות קצב בזמן החיבור למכשיר.

פענוח תקין של האק"ג כולל את המרכיבים הבאים:

1. קצב הלב היה בסינוס, והיה סדיר

2. ללא APCs/APBs.

3. ללא VPCs/VPBs

4. ללא חסמי הולכה

5. ללא סימנים לאיסכמיה

אם הפענוח תקין, אולם התלונות ממשיכות, יתכן שיש צורך לחזור על הבדיקה שוב. זאת מכיוון שלפעמים הפרעות הקצב אינן מופיעות ביום שבו מבצעים את בדיקת הולטר לב. במקרים בהם הפרעת הקצב היא נדירה במיוחד, יתכן שהרופא יבקש בדיקה בנקראת Loop Recorder.

מדובר במכשיר איתו יש ללכת למשך תקופה ארוכה יחסית (חודשים) כשהוא צמוד לגוף, וכאשר מרגישים בדפיקות לב או שעומדים להתעלף, לוחצים על כפתור והמכשיר רושם את הפעילות בזמן האירוע.

פענוחים לא תקינים נבחרים ומשמעותם:

1. קיום APBs או APCs: (Atrial Premature Complex/Beat) אלו הן פעימות מוקדמות ממקור עלייתי. זוהי הפרעת הקצב הנפוצה ביותר ומופיעה לעיתים קרובות בפענוחים.

המצב אינו מצריך טיפול כלשהו מכיוון שהוא חסר משמעות רפואית, למעט מקרים בהם קיימות פעימות מוקדמות רבות ואדם מתלונן על דפיקות לב שמפריעות לו בתפקוד היומי. אז ניתן לטפל תרופתית.

2. קיום VPBs או VPCs: (Ventricular Premature Complex/Beat) אלו הן פעימות מוקדמות ממקור חדרי. לעיתים הן מופיעות בזוגות (couplets) או בשלישיות (triplets). ככל הידוע כיום, באנשים ללא מחלת לב (למשל, לב שעבר אוטם) אין משמעות ל-VPBs.

בחולים עם מחלת לב ידוע ש-VPBs עשויים להגביר את הסיכון לתמותה, אולם מחקרים שבהם השתמשו בטיפול תרופתי על מנת להעלים את ה-VPBs בחולים עם מחלת לב, לא הצליחו להראות ירידה בתמותה. הטיפול ב-VPBs כיום מתבצע רק אם לאדם יש תלונות משמעותיות, כגון דפיקות לב שמפריעות לתפקוד.

3. פרפור עליות התקפי (Paroxysmal Atrial Fibrillation או PAF): הפרעת קצב נפוצה יחסית בה, מסיבה של בעיה מבנית כלשהי בעלייה, נוצר מקור חשמלי שיורה בקצב מהיר. כתוצאה מכך, העלייה אינה מתכווצת באופן יעיל, והחדר עשוי להתכווץ בקצב הגבוה מהקצב הרצוי.

לפרפור עליות עשויות להיות השלכות משמעותיות על הבריאות, במיוחד בחולים שסובלים מאי ספיקת לב. הטיפול בהפרעה הוא לרוב תרופתי, אולם קיימים גם טיפולים ניתוחיים או טיפולים שניתן לבצע באמצעות צינתור.

4. טכיקרדיה חדרית ( Ventricular Tachycardia או VT): הפרעת קצב הנובעת מהחדר. הפרעה זו היא בעלת פוטנציאל מסוכן, במיוחד בחולי לב, ופעמים רבות היא מצריכה השתלת דפיברילטור (ICD). בחולים ללא מחלת לב טיפול אבלציה צינתורי (טיפול בו חותכים מסילות חשמליות לא תקינות בלב באמצעות צנתר) הוכח כיעיל במרבית המקרים.

5. חסם הולכה או תסמונת הסינוס החולה (Sick Sinus Syndrome – SSS). במצבים אלה החשמל אינו נוצר או אינו עובר בלב כמו שצריך. במצב זה, קצב הלב יהיה איטי מדי ולא יענה על דרישות הגוף.
הטיפול במצבים אלה הינו השתלת קוצב.

המאמר נכתב על ידי ד"ר שי אופיר

הכל על בדיקות שתן

תיאור

בדיקת שתן מטרתה לבדוק מרכיבים שונים של השתן, תוצר הפסולת העיקרי של הגוף, המיוצר ע"י הכליות. הכליות הן איבר חיוני ביותר, העוסק בפינוי של חומרי פסולת, מינרלים, נוזלים ומרכיבים אחרים מזרם הדם, אל תוך השופכנים, שמתנקזים בעצמם לשלפוחית השתן ומשם החוצה דרך השופכה.

השתן מכיל מאות חומרי פסולת שונים, המשתנים בהתאם לצריכת המזון והשתייה, התרופות והמרכיבים התזונתיים האחרים של האדם. באמצעות בדיקת שתן המעבדה מבצעת אפיון כימי מעבדתי פשוט למרכיבי דגימת השתן, ונבדקים המדדים הבאים: צבע, צלילות, ריכוז, רמת חומציות, רמות סוכר וחלבון, נוכחות תאי מע' החיסון או תאי דם אדומים, וכו'. מדדים אילו מספקים מידע חשוב התפקוד הכלייתי, על דלקות/ זיהומים בדרכי השתן , ועוד.

אוכלוסיות בסיכון

הנוטלים תרופות מסוימות, שעלולות לצבוע את השתן, כגון ויטמין B, סוגי אנטיביוטיקה ספציפיים ותרופות נוגדות פרכוס, יתבקשו לעיתים להפסיק את השימוש בתרופה מס' ימים לפני בדיקת שתן, לאחר התייעצות על כך עם הרופא המטפל.

על הנוטלים תרופות מסוג משתנים ליידע על כך את הרופא.

מחלות קשורות

זיהום בדרכי השתן או זיהום כלייתי,התייבשות, אבנים בדרכי השתן או בכליות, סוכרת, יתר לחץ דם, גידולים שפירים או ממאירים של דרכי השתן או הכליות, דלקת כרונית של שלפוחית השתן (ציסטיטיס), מחלות אוטואימוניות של הכליה (כגון זאבת - lupus, gout), פגיעה כלייתית עקב תרופות, ריכוז יתר של השתן (SIADH), דלקת חריפה של הכליה (acute glomerulonephritis), רעלת הריון ועוד.

מתי עושים את הבדיקה?

בדיקת שתן מבוצעת כאשר ישנו חשד למחלה או זיהום של דרכי השתן או הכליות, למשל עקב סימפטומים של חום, צריבה, תכיפות או דחיפות במתן שתן, כאב מותני או הופעת דם בשתן.

בנוסף נבדק השתן להערכת חומרה של מחלות המשפיעות על הכליות כגון סוכרת, יתר לחץ דם, אבני כליות וכד'. בנוסף ניתן לבצע בדיקה זו כחלק מבדיקה גופנית ומעבדתית תקופתית רגילה.

איך להתכונן לבדיקה?

אין צורך בהכנות מיוחדות לקראת בדיקת שתן. מספר ימים לפני, רצוי לא לאכול מזונות שעשויים לצבוע את השתן, כגון: סלק, ירקות אדומים או אוכמניות. בנוסף רצוי לא לבצע לפני מאמץ גופני חריג מן הרגיל, שכן עלולה להיות הטיה בתוצאות הבדיקה, עקב פירוק מוגבר של חלבוני שריר.

אופן ביצוע הבדיקה

כוסית איסוף הדגימה תינתן למטופל לרוב ע"י האחות.לפני לקיחת הדגימה יש לשטוף ידיים ביסודיות, על מנת לצמצם את "לכלוך"הדגימה במזהמים שונים. בנוסף, רצוי לנקות ע"י מטלית נקייה גם את אזור הגניטליה לפני מתן השתן.

לאחר מכן, יש להסיר את מכסה הכוסית במידה וקיים, ולהניח את הכוסית כאשר חלקה הפתוח כלפי מעלה. יש להטיל שתן תחילה כרגיל, מבלי לאסוף אותו ע"י הכוסית (למשך כשתיים-שלוש שניות), ואז להתחיל בהטלת שארית השתן אל תוך הכוסית.

ע"י כך מקבלים דגימת שתן נקייה יותר (נקרא גם דגימת "אמצע-הזרם" – midstream).

יש לסגור את מכסה הכוסית בזהירות, מבלי לגעת בדגימה עצמה, ולהביאה בחזרה אל המעבדה / האחות. משך זמן בדיקת שתן הוא כ-5 דק', והיא אינה גורמת לאי נוחות או כאבים.

אחרי הבדיקה

אין כל הנחיות להמשך ולא צפויות בעיות מיוחדות.

פיענוח תוצאות

תוצאות בדיקת שתן מגיעות מן המעבדה לאחר מס' שעות בצורה של רשימה, המפרטת את המדדים שנבדקו:

צבע השתן – תקין באם בגוונים של לבן-צהוב (בהיר עד כהה).

צבע אדום יכול להצביע על נוכחות דם בשתן, ומצריך המשך בירור לדלקות וזיהומים בדרכי השתן/ הכליות (זאת במידה ואין גורמים המשפיעים על כך- כגון דימום וסתי, או מאכלים ותרופות כפי שצוין קודם לכן).

צבע כהה מאד- יכול להצביע על התייבשות, למשל עקב הקאות מרובות, שלשולים או חוסר צריכה מספקת של נוזלים.

צלילות- שתן תקין הינו צלול. שתן שאינו צלול אלא מעורפל, יכול לרמז על נוכחות מוגלה (תאי דם לבנים עקב זיהום), דימום, צמיחת חיידקים/ פטריות שונות, או גבישים (קריסטלים, האופייניים למחלות אוטואימוניות כגון מחלת gout).

ריכוז (specific gravity) - שתן תקין הוא בעל ריכוז של 1.005- 1.030. שתן מרוכז מאד (> 1.030) יכול להצביע על התייבשות, או מחלות הגורמות לריכוז יתר כלייתי (למשל SIADH).

שתן מדולל מאד (< 1.005) יכול להצביע על בעיות בשמירת הנוזלים ע"י הכליה, נטילת משתנים, או צריכת יתר של נוזלים.

רמת חומציות (pH)- תקינה באם בין 4.6- 8.0 . רמת חומציות גבוהה מהתקין (< 4.6), יכולה להיגרם למשל עקב תרופות, מחלות ריאה כגון אסטמה, סוכרת בלתי מאוזנת, שלשולים חריפים, התייבשות, רעב או הרעלת אלכוהול.

רמת חומציות נמוכה (שתן בסיסי- > 8.0), יכולה להיגרם ע"י הקאות חמורות, וזיהומים מסוימים בדרכי השתן.

רמת חלבון (protein)- באופן תקין לא צריך להיות כלל חלבון בשתן. נוכחות חלבון בשתן יכולה להצביע על מחלה כלייתית עקב סוכרת, לופוס, יל"ד, דלקת חריפה של הכליה (acute glomerulonephritis), רעלת הריון או פירוק מוגבר של שריר.

רמת סוכר (glucose)- באופן תקין לא צריך להיות כלל סוכר בשתן (למעט בהריון).

נוכחות סוכר בשתן יכולה להיגרם עקב עירוי נוזלים עם גלוקוז, סוכרת בלתי מאוזנת, מחלות של בלוטת האדרנל, מחלות כבד מסוימות ועוד.

קטונים – באופן תקין לא צריכים להיות קטונים בשתן.

נוכחות קטונים בשתן יכולים להצביע על סוכרת בלתי מאוזנת חריפה, מצבי רעב (למשל באנורקסיה), הרעלת אלכוהול, או זיהומים בדרכי השתן.

תאים- באופן תקין לא צריכים להיות תאי דם לבנים(לויקוציטים) או אדומים (אריטרוציטים) בשתן.

נוכחות שלהם בשתן יכולה להצביע על זיהום כלייתי או בדרכי השתן, אולם אבחון מדויק של זיהום נעשה אך ורק ע"י בדיקה נוספת- תרבית שתן.

המאמר נכתב על ידי ד"ר אפרת סולומון

הכל על בדיקות סמים בשתן

|

תיאור

בבדיקה זו בודקים את הרמה של סמים שונים בשתן. מקובל לבדוק את הרמה של מטבוליטים שונים של סמים ממשפחת הבנזודיאזפינים (כמו ואליום), של בארביוטוראטים ושל הרואין. כאשר בודקים רק את הרמה של סם אחד יש לאמר זאת למעבדה. כאשר לא ברור איזה סם מחפשים ניתן לבצע סקירה נרחבת. בסקירה זו בודקים בדרך כלל את הרמה של הסמים הבאים: הרואין או סם ממשפחת האופיאטים, קוקאין, סמים ממשפחת החשיש והמריחואנה (קנבינואידים), בנזודיאזפינים ובארביטוראטים.
כדאי להתייעץ עם אנשי המעבדה לפני ששולחים את בדיקת השתן.

אזהרות

סיכון:
בבדיקה זו אין כל סיכון


הריון:
אין בעיות או השפעות מיוחדות


הנקה:
אין בעיות או השפעות מיוחדות


תינוקות וילדים:
אין בעיות או השפעות מיוחדות


קשישים:
אין בעיות או השפעות מיוחדות


נהיגה:
אין בעיות או השפעות מיוחדות


אלכוהול:
אין בעיות או השפעות מיוחדות


תרופות העשויות לפגוע בדיוק הבדיקה:
תרופות מסוימות עשויות לגרום לתוצאה חיובית, בייחוד תרופות השייכות לאותה קבוצה שמשתייכים לה גם סמים.למשל, נטילת קודאין עשוייה לגרום לתוצאה חיובית בבדיקת אופיאטים, קבוצת התרופות אליה משתייך גם הרואין. יש להודיע לרופא על נטילת כל תרופה ולהתייעץ לגבי הפסקת נטילת תרופות לפני ביצוע הבדיקה.

פיענוח תוצאות

תוצאות בדיקה - גברים

תוצאות תקינות:
שלילי

תוצאות בדיקה - נשים

תוצאות תקינות:
שלילי

תוצאות בדיקה - ילדים

תוצאות תקינות:
שלילי

רמה גבוהה של הסם הנבדק מצביע על שימוש באותו הסם

הכל על בדיקות תרבית השתן

תיאור

תרבית שתן מטרתה לבדוק צמיחה של גורמים מזהמים שונים בשתן, כגון: חיידקים, פטריות או טפילים שונים, שעשויים לגרום לדלקות או זיהומים בדרכי השתן או הכליות.

דגימת השתן נלקחת כרגיל, ונשלחת למעבדה לצורך אבחון ספציפי וגידול המזהמים בצלוחיות מעבדה מיוחדות.

אוכלוסיות בסיכון

זיהום של דרכי השתן הוא לרוב ע"י חיידקים ממערכת' העיכול (למשל E-coli), ונפוצים במיוחד בנשים בשל קרבת פי הטבעת לפתח השופכה. זיהום כזה נחשב לזיהום "עולה", עקב חדירת הגורם המזהם מבחוץ למעלה אל תוך דרכי השתן. בשל כך, נשים רבות סובלות מזיהומי דרכי השתן לאחר קיום יחסי מין.

מחלות קשורות
זיהום בדרכי השתן (UTI), זיהום כלייתי (פיילונפריטיס), דלקת כרונית של שלפוחית השתן (ציסטיטיס), דלקת חריפה של הכליה (acute glomerulonephritis), חום בלתי מוסבר (fever of unknown origin), אלח דם ממקור אורינרי (urinary sepsis).

מתי עושים את הבדיקה?
תרבית שתן נלקחת כאשר ישנו חשד לזיהום של דרכי השתן/ הכליות, למשל עקב סימפטומים של חום, צריבה, תכיפות או דחיפות במתן שתן, כאב מותני או הופעת דם בשתן.

בנוסף נלקחת תרבית שתן כאשר ישנה עליית חום בלתי מוסברת, ללא ממצאים נוספים, ומנסים לאתר את הגורם. במהלך הריון או אצל מדוכאי חיסון, נלקחת תרבית שתן באופן שגרתי, גם ללא הופעת סימפטומים מכוונים.

איך להתכונן לבדיקה?
אין צורך בהכנות מיוחדות לבדיקה.

אופן ביצוע הבדיקה

תרבית שתן מטרתה לבדוק צמיחה של גורמים מזהמים שונים בשתן, כגון: חיידקים, פטריות או טפילים שונים, שעשויים לגרום לזיהומים או דלקות בדרכי השתן או הכליות.

דגימת השתן נלקחת כרגיל, ונשלחת למעבדה לצורך אבחון ספציפי וגידול המזהמים בצלוחיות מעבדה מיוחדות.

אחרי הבדיקה

אין כל הנחיות להמשך ולא צפויות בעיות מיוחדות לאחר לקיחת תרבית שתן.

פיענוח תוצאות

תוצאות תרבית שתן מגיעות מן המעבדה לאחר כמספר ימים, והן מדווחות על צמיחה / אי צמיחה של מזהמים.
שתן תקין הוא סטרילי, והתרבית התקינה צריכה להיות עקרה.
שתן בו ישנה צמיחה בתרבית, הוא אופייני לזיהומים של הכליות או של דרכי השתן.

לרוב הצמיחה הינה חיידקית, כאשר הנפוצים ביותר לדלקת בדרכי השתן הם:

E-Coli - כ- 80% מהזיהומים נגרמים על ידו.

Enterococci

Klebsiella

Proteus

P.aeruginosa

S.saprophyticus

Enterobacter

לעיתים נדירות יותר ישנה צמיחה של פטריות (קנדידה) או טפילים- למשל Trichomonas.

המאמר נכתב על ידי ד"ר אפרת סולומון

מידע נוסף אודות דלקות בדרכי השתן

הכל על בדיקות שתן כללית

תיאור

בבדיקה זו בודקים את צבעו של השתן, חומציותו, משקלו הסגולי, כמות החלבון ותוצרי שכפול חיידקים (ניטראטים), קטונים, ומרכיבים תאיים - בעיקר תאי דם לבנים ותאי דם אדומים. בנוסף, בודקים נוכחות גלילים; הגלילים הם צברים של תאי ציפוי מערכת השתן, תאי דם אדומים או לבנים או חומר נטול תאים שנוצרו בתוך הכליות עצמן. ניתן להסתייע בבדיקה זו באבחון מחלות של דרכי השתן והכליות, וגם של כמה מחלות כלליות יותר שנותנות את אותותיהן בשתן. בדיקת השתן הכללית מהווה בעיקר אמצעי לאבחון זיהום בדרכי השתן, דימום במערכת השתן והתייבשות.

אזהרות

סיכון:
בבדיקה זו אין כל סיכון
הריון:
אין בעיות מיוחדות


הנקה:
אין בעיות מיוחדות


תינוקות וילדים:
קשה לשכנע תינוק או ילד קטן לתת שתן נקי בתוך כוסית בדיקה. לעתים שמים על איבר המין (בזכרים) מעין קונדום מיוחד לאיסוף שתן. בבנות ייתכן ויהיה צורך להחדיר צנתר לשלפוחית השתן.
קשישים:
אין בעיות מיוחדות


נהיגה:
אין בעיות מיוחדות


אלכוהול:
אלכוהול עשוי לגרום להשתנה מרובה ולשינוי במשקל הסגולי של השתן
תרופות העשויות לפגוע בדיוק הבדיקה:
תרופות רבות עשויות להשפיע על צבע השתן, חומציותו ומדדים אחרים.

פיענוח תוצאות

תוצאות בדיקה - גברים

תוצאות תקינות:
שתן צלול, ללא מרכיבים תאיים, ללא חלבון וללא סוכר, ללא ניטראטים, חומציות - 4.5-8.0, משקל סגולי - 1

תוצאות בדיקה - נשים

תוצאות תקינות:
שתן צלול, ללא מרכיבים תאיים, ללא חלבון וללא סוכר, ללא ניטראטים, חומציות - 4.5-8.0, משקל סגולי - 1.005-1.03,

תוצאות בדיקה - ילדים

תוצאות תקינות:
שתן צלול, ללא מרכיבים תאיים, ללא חלבון וללא סוכר, ללא ניטראטים, חומציות - 4.5-8.0, משקל סגולי - 1.005-1.03,

צבע השתן צריך להיות צהבהב וצלול.
צבע שקוף לחלוטין - שתייה מרובה; סוכרת או סוכרת תפלה; מחלת כליות כרונית
שתן עכור - זיהום בדרכי השתן; דימום; מחלת כליות
שתן עכור לבנבן - זיהום בדרכי השתן; שומן
שתן אדום - נוכחות דם או תוצרי פירוק שריר (מיוגלובין) בשתן; פורפיריה; תרופות ( ריפאמפיצין, פנזופירידין); מאכלים מסוימים
שתן חום - צהבת; מטהמוגלובין; פורפיריה; תרופות
הופעת קצף בצבע חום צהבהב - שחמת הכבד או דלקת קשה של הכבד

ריח - לשתן ריח אופייני. ריח שונה עשוי להצביע על מחלה
אמוניה - זיהום בדרכי השתן
ריח של רקב - זיהום בדרכי השתן
ריח מתקתק וניל - פנילקטונוריה
ריח מתוק של פירות - הפרשת קטונים בשתן עקב סוכרת קשה או רעב

שתן חומצי (חומציות נמוכה מ- 4.5): חמצת מטבולית או נשימתית, רעב, תזונה עתירת חלבון, תרופות (ויטמין C)
שתן בסיסי (חומציות מעל 8): זיהום בדרכי השתן, תרופות (תכשירים אנטיביוטיים, אצטאזולאמיד)
שתן מהול (משקל סגולי נמוך מ- 1.005): שתייה מרובה או סוכרת תפלה, מחלת כליות, חוסר ניכר באשלגן
שתן מרוכז (משקל סגולי מעל 1.026): התייבשות, סוכרת, הקאות, מתן חומר ניגוד
נוכחות חלבון בשתן מעל 150 מיליגרם ביממה: "בריחת" חלבון דרך הכליות עקב מחלת כליות, מאמץ גופני, דחק קיצוני, זיהום חד עם חום גבוה, זאבת אדמנתית (לופוס), סרטן הדם, מיאלומה נפוצה, רעלת הריון, הרעלת מתכות כבדות.
נוכחות סוכר בשתן: סוכרת לא מאוזנת.
תאי דם לבנים בשתן: זיהום בדרכי השתן, זיהום בכליות, מחלת כליות.
תאי דם אדומים בשתן: חבלה בדרכי השתן או בכליות, דלקת כליות, אבנים בכליות, בדיקת שתן שנעשתה בזמן מחזור הווסת, תרופות (נוגדי קרישה או אספירין), גידולים של מערכת השתן, לאחר מאמץ גופני
גלילים: מחלת כליות.

הכל על בדיקת B12

יאור

בדיקת ויטמין B12 מטרתה מדידת רמת ויטמין זה בדם ע"י לקיחת דגימת דם פשוטה. ויטמין B12 הינו מרכיב חיוני לתפקוד תקין של תאי הדם האדומים (Red Blood Cells- RBC's, או בשמם האחר- אריטרוציטים) ושל תאי מערכת העצבים.

אנו צורכים את הויטמין בתזונה בעיקר ע"י אכילת מזונות מן החי, כגון: בשר, ביצים, חלב וגבינות. מרבית הניזונים ממאכלים אלה אינם מפתחים חסר בויטמין (Vitamin B12 deficiency), אלא אם
קיימת בעיית ספיגה כלשהי.

חסר בויטמין זה יתבטא ראשית באנמיה (רמת המוגלובין נמוכה מהנורמה), וזוהי גם לרוב הסיבה העיקרית לבדיקת רמתו בדם.

אוכלוסיות בסיכון

על נבדקים אשר נגועים במחלות זיהומיות, המועברות דרך הדם, כגון צהבת (הפטיטיס),HIV וכו' ליידע על כך את הצוות הרפואי לפני הבדיקה. מחלות זיהומיות אינן מהוות התוויית נגד לביצוע הבדיקה, אולם על הצוות הרפואי לנקוט באמצעי זהירות למניעת הדבקות.

מחלות קשורות

חסר בויטמין B12, אנמיה מגלובלטית, אנמיה ממארת (pernicious anemia), התרבות יתר חיידקית במעי (bacterial overgrowth), דלקת של הלבלב (pancreatitis), מחלות מעי דלקתיות (קרוהן), אנורקסיה נרבוזה, מחלת צליאק, תסמונת הלולאה ה"עיוורת" (blind loop syndrome) לאחר ניתוחי קיבה.

מתי עושים את הבדיקה?

קיימות מספר אינדיקציות לביצוע בדיקה B12:

הנפוצה ביותר היא כאמור כחלק מבירור של אנמיה בדם. רמת ויטמין B12 נמוכה גורמת לפגיעה בתאי הדם האדומים ולשינוי בגודלם, ולכן נקראת גם אנמיה מגלובלסטית.

ישנם מספר גורמי סיכון לפתח אנמיה מסוג זה, למשל אנשים שאינם צורכים ויטמין זה בתזונה כגון צמחונים וטבעונים, ואינם מקבלים תוספים מספקים באופן חיצוני.

גורם סיכון נוסף הוא לאחר ניתוחי קיבה ומעי, בו נפגע האזור שאחראי על ספיגת הויטמין.

בעיה בספיגת הויטמין עלולה להיווצר גם בשל התרבות חיידקים במעי (bacterial overgrowth) והפרעה לספיגה תקינה של המזון, חסר באנזימי לבלב ומעי האחראים על הספיגה עקב בעיה לבלבית (למשל דלקת בלבלב), ומחלות אחרות של המעי הגורמות להפרעה בספיגה כגון מחלת צליאק וכרוהן.

אינדיקציה נוספת למדידת רמת הויטמין בדם היא בשל תסמינים וסימנים הקשורים למע' העצבים הפריפרית- תחושת נמלול/עקצוץ בקצות הגפיים או חוסר תחושה.

איך להתכונן לבדיקה?

אין צורך בהכנה מיוחדת לבדיקה.

אופן ביצוע הבדיקה

בדיקה ויטמין B12 נעשית ע"י לקיחת דגימת דם. הבדיקה מבוצעת כאשר זרוע הנבדק מושטת הפוכה על גבי משטח ישר או שולחן. הבודק מהדק רצועת גומי סביב החלק העליון של הזרוע, על מנת לעצור את זרימת הדם ביד, בכדי למנוע דליפה מוגברת של דם מאזור הדקירה.

לאחר מכן, הנבדק מתבקש לכווץ את כף היד לאגרוף, פעולה שמסייעת לבודק במציאת כלי דם טוב ללקיחת הדגימה, לרוב וריד באזור המרפק או האמה. לעיתים לוקחים את הדגימה מאזור גב כף היד. כאשר מאתרים וריד שנראה מתאים בגודלו, מחטאים את האזור ע"י מטלית ספוגה באלכוהול ודוקרים את הוריד ע"י מחט דקה, שמחוברת למבחנה, למזרק או ל"פרפרית" בדיקה.

הפעולה מעט לא נעימה וגורמת לכאב קל בשל הדקירה. בהמשך הבודק שואב את כמות הדם הרצויה אל תוך מבחנת בדיקה מיוחדת. בסיום השאיבה, מוצאת המחט בזריזות מן הוריד, ויש ללחוץ מייד על אזור הדקירה ע"י מטלית, בכדי למנוע היווצרות שטף דם באזור.
משך הבדיקה כ-5 דק'. המבחנה נלקחת למעבדה לצורך בדיקה.

אחרי הבדיקה

ניתן להפסיק ללחוץ על אזור הבדיקה לאחר כ-2-3 דק' או כאשר פוסק הדימום. לרוב מתפתח שטף דם קל באזור הדקירה, שחולף תוך מס' ימים ואינו דורש טיפול. לעיתים נדירות עלול להתפתח שטף דם משמעותי, כואב ונפוח באזור הדקירה, ויש לדווח על כך לרופא, על מנת לשלול זיהום באזור הוריד (פלביטיס), אשר דורש טיפול.

פיענוח תוצאות

תוצאות דגימת הדם מגיעות לרוב תוך כיממה-שתיים.

רמות תקינות של ויטמין B12 הן 200-835 פיקוגרם/מיליליטר או 148-616 pmol/L.

רמות נמוכות מהתקין של ויטמין B-12 בדם נגרמות לרוב עקב חוסר צריכה מספקת שלו במזון, אולם יתכן ומצביעות על בעיה בספיגתו, עקב מחלת קיבה, לבלב או מעי (כפי שצוין לעיל), לאחר ניתוחים וכו'. במידה ומתגלה חסר בויטמין בדם ומעוניינים לאתר את הסיבה עושים לרוב את מבחן "שילינג".

רמות גבוהות מהתקין של הויטמין בדם עלולות להיגרם עקב מחלת כבד (למשל שחמת הכבד או הפטיטיס), ובסוגים מסוימים של סרטן הדם (לוקמיה).

המאמר נכתב על ידי אפרת סולומון

כיצד קוראים בדיקות קראטין

תיאור

בבדיקה זו בודקים את הריכוז של האנזים קרֵאטין פוספוקינאז בנסיוב הדם. אנזים זה נמצא בעיקר בשרירים ובשריר הלב. לאנזים חשיבות רבה ביצירת אנרגיה בשריר. כאשר נהרס שריר רגיל או שריר הלב, ה-CPK דולף מהשריר ההרוס ורמת האנזים עולה. בדרך כלל נמצאת רמת האנזים ביחס ישר לעוצמת ההרס. לאנזים צורה שונה במקצת בשריר ובלב. בשריר מכונה האנזים MM ואילו בלב MB. בנוסף, נמצא האנזים בכמות מסוימת גם במוח ושם הוא מכונה BB.

כאשר יש עליה ברמה הכללית של האנזים, מודדים את הצורות השונות (המכונות איזואנזימים). כאשר רמת ה- CPK-MB גבוהה מ- 5% מרמת האנזים הכללי, מורה הדבר על נזק בשריר הלב.
לאחר מאמץ ניכר, כמו ריצה או אימון מאומץ, עולה רמת ה- CPK הכללית, אבל אז תהייה מרבית העליה באיזואנזים MM.

אופן ביצוע הבדיקה

אין צורך בהכנה מיוחדת.
אם מבצעים את הבדיקה להערכת מחלת שריר רגיל, מומלץ להימנע מפעילות גופנית מאומצת,
כולל ריצה, יממה טרם ביצוע הבדיקה.

צום
אין צורך

כמות הדגימה הדרושה
5 מיליליטר במבחנה כימית

שליחה למעבדה
מיידית

אזהרות

סיכון:

שטף דם תת-עורי באתר לקיחת הדם (במידה ומתפתח ניתן לשים קרח על האזור)

הריון:
בשבועות האחרונים של ההריון יכולה רמת האנזים לעלות במידה מתונה. אין לכך משמעות קלינית.
הנקה:
אין בעיות או השפעות מיוחדות.
תינוקות וילדים:
אין בעיות או השפעות מיוחדות.
קשישים:
אין בעיות או השפעות מיוחדות.
נהיגה:
אין בעיות או השפעות מיוחדות.
אלכוהול:
אין בעיות או השפעות מיוחדות.
תרופות העשויות לפגוע בדיוק הבדיקה:
ליתיום עלול לשבש את תוצאות הבדיקה.
הזרקות לתוך השריר עשויות לגרום לעלייה ברמת האנזים מבלי שתהיה לכך משמעות קלינית.

פיענוח תוצאות

תוצאות בדיקה - גברים

תוצאות תקינות
את האנזים ניתן לבדוק בכמה שיטות, והערכים התקינים משתנים עם השיטה.
יש לשים לב לערכים התקינים כפי שמופיעים על דף התשובה.
במצב תקין הרוב המכריע (95%) של האנזים מורכב מאיזואנזים MM.

תוצאות בדיקה - נשים

תוצאות תקינות
את האנזים ניתן לבדוק בכמה שיטות והערכים התקינים משתנים עם השיטה. יש לשים לב לערכים התקינים כפי שמופיעים על דף התשובה.
במצב תקין הרוב המכריע (95%) של האנזים מורכב מאיזואנזים MM

תוצאות בדיקה - ילדים

תוצאות תקינות
את האנזים ניתן לבדוק בכמה שיטות והערכים התקינים משתנים עם השיטה.
יש לשים לב לערכים התקינים כפי שמופיעים על דף התשובה.
במצב תקין הרוב המכריע (95%) של האנזים מורכב מאיזואנזים MM.

רמה כללית גבוהה
* נזק לשריר הלב - כמו באוטם שריר הלב, תעוקת חזה בלתי יציבה, ירידה בלחץ הדם לאחר ניתוח לב. עלייה ברמת האנזים הכללית הנובעת מנזק לשריר הלב מלווה בעלייה ברמת האיזואנזים MB. עלייה של האיזואנזים MB לרמה הגבוהה מ- 5% מרמת האנזים הכללית מצביעה על נזק לשריר הלב. לאחר אוטם בשריר הלב או

* פגיעה אחרת בשריר הלב (ירידה באספקת הדם עקב איסכמיה או ניתוח) עולה רמת האנזים תוך מספר שעות, מגיעה לשיא בתוך 12-24 שעות, וחוזרת לרמה התקינה תוך 48-72 שעות.

* נזק לשריר רגיל - כאן תהייה כל העלייה עקב עלייה באיזואנזים MM. עלייה ברמת האנזים יכולה להיות אחרי מאמץ גופני ניכר, נזק הנובע ממכה, זריקה לתוך השריר, או ניתוח. בנוסף, עולה רמת האנזים במחלות שריר כמו ניוון שרירים.

* נזק למוח

* תת-פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם)

* רמה נמוכה של אשלגן בדם (היפוקלמיה)

* הרעלת פחמן חד-חמצני

* עליית חום קיצונית

* נזק לשריר הלב מאלכוהול

רמה נמוכה
חסר משמעות קלינית